פסק-דין בתיק ת"ק 009675/03

1.         ביום 22.9.03 נותקה אספקת המים לדירה בה מתגוררת התובעת, והרשומה על שם בנה, עופר גולוד (להלן: "הבן"). ניתוק המים נעשה על ידי הנתבעת.

            התובעת פנתה לברר עם הנתבעת את סיבת הניתוק או אז נאמר לה כי האספקה תחודש רק אם תשלם התובעת חוב כספי הקיים כלפי הנתבעת.

2.         התובעת טענה כי החוב הכספי הנטען אין מקורו בחוב עבור ארנונה או מים, וכי הוא נמצא במחלוקת בין הצדדים כבר מספר שנים. התובעת טוענת כי חוב זה אינו מקנה לנתבעת סמכות לנתקה מאספקת המים.

            בתביעתה עותרת התובעת למתן צו אשר יורה לעירית תל אביב, הנתבעת, לחדש לדירתה את אספקת המים ולתת צו אשר ימנע ניתוקים עתידיים בגין חוב זה. כמו כן דרשה התובעת פיצוי בסך 5000 ש"ח מהנתבעת בעבור עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מניתוקה מזרם המים באופן שרירותי.

3.         הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט אליו צורפו נספחים רבים.

            הנתבעת טענה כי מדובר כבר ב"סיבוב שני" בבית משפט לתביעות קטנות, כאשר ניתוק קודם של זרם המים הוליד תביעה שמספרה 9461/00, אשר התנהלה אצל כב' השופט שיינמן (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה נמחקה בהסכמה אולם כבר התעוררה שאלת התקנת מד המים, מקור החיוב שבמחלוקת, אליו אתייחס בהמשך.

            עוד, טוענת הנתבעת כי אין יריבות בינה לבין התובעת, מכיוון שבעל הדירה הוא בנה.

4.         לגופו של ענין, טענה הנתבעת כי החיוב התלוי ועומד כנגד התובעת מקורו כאמור בהתקנת מד מים, שנעשתה כתוצאה מעבודות תשתית כושלות ופיצוץ צנרת המים באזורי מגורי התובעת.

            הנתבעת טענה כי היוזמה לביצוע ההתקנה באה מדיירי המקום וביום 2.5.96 חתמו הדיירים כולם, כולל בנה של התובעת, על הסכמה לביצוע עבודות.

            העבודות בוצעו ביו 1.8.99 או בסמוך לכך וההוצאות חולקו באופן שווה בין הדיירים, אולם הנתבעת טוענת כי התובעת, מטעמיה היא, מסרבת לשלם החוב עד ליום זה.

5.         הנתבעת טוענת כי חרף התראות חוזרות ונשנות ומספר ניתוקים בעבר מתעקשת התובעת שלא לשלם את החוב.

            הנתבעת ציינה כי הניתוק בחודש ספטמבר 2003 נעשה כדין ועפ"י סמכויות העיריה הנתונות לה בחוקי העזר השונים.

            הנתבעת ציינה בכתב הגנתה כי ביום 11.11.03 חודשה אספקת המים לתובעת וזאת מבלי לגרוע מזכותה לפעול בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה על מנת לגבות את החוב.

הדיון והראיות

6.         ביום 26.1.04 התקיים דיון בפני אליו התייצבה התובעת ונציגת העירייה. מדברי הצדדים עולה כי עדיין קיימת מחלוקת באשר לתשלום עבור מד המים.

התובעת טוענת כי מדובר בסכומים מוגזמים; כי ההסכמה שניתנה בזמנו על הבן בשנת 1996 התייחסה לסכום של כ - 280 ש"ח ואילו חיוב זה צמח לכ - 1500 ש"ח; התובעת טענה כי העבודה בוצעה רק כשלוש שנים אחרי, וסיכמה וטענה כי גם אם יש דרישות כספיות כלפיה הנוגעות למד המים, ומכיוון שהנושא במחלוקת - יש לבררו בדרך של תביעה משפטית או קיום בוררות ולא באמצעות ניתוק מים וכפיית התשלום בדרכים לא ראויות.

7.         נציגת הנתבעת הפנתה את בית המשפט לחוק עזר לתל אביב יפו (אספקת מים) התשל"ד - 1974, סעיף 11 שבו, הקובע כי צרכן שלא סילק במועד סכום שהוא חייב בהם לפי חוק העזר, רשאי המנהל להתרות בו בכתב -וכחמישה ימים לאחר ההתראה רשאי המנהל להפסיק לו את אספקת המים.

            כמו כן הפנתה הנתבעת לחוק עזר לת"א (אספקת מים) התשס"ג -2003 הקובע בסעיף 25 שבו את הסמכות לנתק מים בגין חוב לפי חוק העזר.

8.         נציגת הנתבעת הציגה בפני נוהל הפעלת סמכות ניתוק המים (להלן: "הנוהל") שם מפורטות ההודעות וההתראות האמורות להנתן לצרכן בטרם ניתוק, וכן כללים לגבי צרכנים עם מצוקה כלכלית קשה. נוהל זה נושא את התאריך 25.12.03, דהיינו לאחר ניתוק התובעת מאספקת המים.

דיון והכרעה

9.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר צורפו לחוק, בחוק העזר ובנוהל הנתבעת סבורה אני כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.